יש אנשים שמדמיינים את היצירתיות כברז שמעצבים, סופרים ואמנים יכולים לפתוח כרצונם - כמו ברז מטבח ששופך זוהר בכל פעם שדד-ליינים מתקרבים.
אבל כולנו יודעים שזה בדרך כלל מרגיש בערך כך:
הסחת . דף ריק. תיבה אפורה, חץ, קצת טקסט - אה רגע. זה לא עובד. תן לי לנסות שוב. Backspace. בהייה בתקרה. בהייה בטלפון. הכנת קפה. שתיית קפה. הרהור. הרהור. האם קוקוס לה קרואה באמת כל כך גרוע? למה כולם כל הזמן מדברים על לוטוס לבן? מתי השקיתי את אני אמור לעבוד.
הכשל של "פשוט תהיו יצירתיים"
אני זאק ליץ' , ראש מחלקת העיצוב והמעצב המייסד ב-Gamma, שם אנו בונים כלים שנועדו לעצב מחדש את אופן פעולת היצירתיות, כלים לדמיון ולשיתוף רעיונות. כמעצב, ביליתי שנים בניווט בתעשייה שבה יצירתיות לעתים קרובות אינה מובנת כהלכה. לקוחות, מנהלים ובעלי עניין מניחים לפעמים שיצירתיות היא חסרת מאמץ - מעשה שנעלם או תרגיל אחיזת ידיים ולא תוצאה של בחירות מכוונות, של איטרציה שיטתית ושל אינספור החלטות עדינות. ובכל זאת, העולם מצפה מאיתנו לספק. לפי פקודה. בזמן. "פשוט תהיו יצירתיים."
אבל יצירתיות היא לא כמו הזמנת שקית צ'יפס. יצירתיות היא בלתי צפויה בצורה פראית ונהדרת - יותר כמו לנער את מכונת האוטומט כי השקית שלך נתקעה באמצע הדרך ועכשיו אתה דופק על זכוכית, מקווה שאף אחד לא יעבור לידך ויראה אותך כמו שאתה באמת: נואש לפירור השראה אחד.
יצירתיות היא לא כמו להזמין שקית צ'יפס.
יצירתיות, פתרון בעיות, עיצוב - איך שלא תקראו למה שאתם עושים - זו מיומנות. אתם יוצרים מאה דברים רעים, כדי שהמאה ואחד יהיו בסדר גמור. אתם עשויים לבלות שבוע בשאלה האם זו בכלל העבודה בשבילכם, תוך כדי מחשבה "האם המנהל שלי יגלה שאני סתם שלושה דביבונים במעיל טרנץ' שבמקרה מכירים קיצורי דרך של פיגמה?" לא. הם לא יגלו. אני מבטיח - לא הטובים בכל אופן, כי גם הם היו פעם ערימה של דביבונים (חוץ מזה שהם השתמשו ב-Sketch).
אני לא בטוח למה אנחנו מצפים מבני אדם לשבת ולייצר לפי דרישה. הפכנו לסחורה את הדבר שמתנגד לסחורה: הפעולה המבולגנת, הבלתי צפויה, האנושית מטבעה, של יצירת משהו יש מאין. ובכל זאת, כל נוף התקשורת המודרני שלנו, רוח התקופה התרבותית שלנו, תלויה ביצירות של אנשים ששואלים שאלות כמו, "מה אם מורה לכימיה בתיכון עם סרטן יחליט למכור מת'?" או "מה אם בוס מאפיה ילך לטיפול?"
הדף הריק המפחיד
כאן בגמא, אנו מאמינים בטיפול בדיוק באלמנט האנושי והמבולגן הזה של היצירתיות - הדף הריק והמפחיד. אני מכיר את הכאב הזה באופן אישי. ביליתי את הקריירה שלי בהייה בקנבסים ריקים שונים, ותוהה איך בכלל להתחיל. הניסיון הזה - שנים של התמודדות עם הפרטים הקטנים של תהליך היצירה - השפיע רבות על מה שבנינו, החל מתכונות בינה מלאכותית שעוזרות לך לעבור מ"כלום" ל"משהו", ועד כלים שמעודדים איטרציה, עידון וחקירה.
טלוויזיה, סרטים, מוזיקה, רומנים, אפליקציות - כל אלה נובעים ממישהו שבוהה בדף ריק או בסמן מהבהב, ואז מחליט ליצור משהו בכל זאת. חשבו לרגע על הנס המוחלט שבדבר. למרות כל המבוכה, הדחיינות והאימה הקיומית שלנו, אנחנו בני האדם איכשהו מייצרים סימפוניות וסיטקומים וציורים ושירה וטיקטוקים וסרטים כל כך נוגעים ללב, כל כך יפים שהם יכולים לגרום לשלוש מאות זרים היושבים יחד בחושך לבכות באותו רגע בדיוק.
הפכנו לסחורה את הדבר שמתנגד לסחורות: הפעולה המבולגנת, הבלתי צפויה, האנושית מטבעה, של יצירת משהו יש מאין.
וזו הסיבה שאנחנו עושים את זה. לא בגלל שזה קל - אלא בגלל שלפעמים, בתוך כל הדפיקות על הזכוכיות והרעידות של מכונות אוטומטיות, משהו באמת נופל על מקומו. רעיון מתחיל. משפט עובד. עיצוב פותר משהו שהרגיש בלתי פתיר דקות ספורות קודם לכן. אתם צופים במבחן משתמש שסוף סוף גורם לכם להאמין שוב במה שאתם בונים, כשמישהו מחייך ואומר "אה, זה מגניב", ואז, פתאום, אתם חוזרים. אתם מבשלים שוב באש, נשארים ערים אחרי חצות, רוכבים על הגל.
יצירתיות היא פגיעות
יצירתיות לא זורמת - היא מגמגמת, מתנודדת, מועדת קדימה כמו פעוט שלומד ללכת. זהו מעשה של פגיעות. מעשה של אהבה, מעשה של אמונה. יצירתיות דורשת מאיתנו לבטוח בתקווה שהמעידה המביכה הזו, המגושמות המתסכלת הזו, יהפכו בסופו של דבר למשהו משמעותי, משהו ששווה לשתף - משהו שמרגש, מלמד, או אולי משנה מישהו, גם אם רק במעט.
ואז, אנחנו עושים את זה שוב מחר. ואנחנו לומדים, וגדלים, ומעדים קצת פחות עם הזמן, למרות שהמעידה אף פעם לא באמת נעלמת, וזה די יפה, לא? החלק של המעידה, אני מתכוונת. כי זה מראה מי אנחנו באמת - גושי תקווה ומבולגנים שמחברים איזשהו היגיון מתוך הכאוס ומוסרים אותו אחד לשני, אומרים, "הנה, אולי זה יהיה משמעותי גם לכם."
אז אולי בפעם הבאה שתבהו בסמן המהבהב או על הבד הריק שלכם ותרגישו את תחושת האימה המתגברת עליכם - החשד המציק שאולי, הפעם, ההשראה באמת לא תגיע - תזכירו לעצמכם את האמת המפוארת והמגוחכת הזו: אתם בחברה טובה.
כדי ללמוד עוד על האופן שבו הצוות של זאק מייצר רעיונות יצירתיים תוך שמירה על איכות עיצוב, האזינו לפרק שלו בפודקאסט "How I AI".
